נעה גולדשמידט – סטודנטית שנה א' לחינוך מיוחד

מה עובר לכן בראש כשאתן שומעות את המילה "מיניות"? או "חינוך למיניות"? אני בטוחה שמושגים אלה פוגשים כל אחת בצומת קצת אחר. אני חושבת שניתן להסכים כי שיח על מיניות הוא עדיין טאבו בקרב החברה. בפרט שיח על מיניות בריאה אצל בנות ונשים. נכון, נעשתה כברת דרך משמעותית, נשים רבות סללו וסוללות את הדרך ובאמת ניכרת התקדמות משמעותית, ועדיין יש את המילים שאסור להגיד את שמם.

 

אני מדברת על כל מה שקשור בקבלת מחזור והתנהלות בריאה והגיונית עם כל סוגי ההפרשות. כמו כן, כל הקשור למיניות בזוגיות או מחוצה לה. מיניות בריאה, הכרה של הגוף ומודעות לאוטונומיה הקשורה בהתנהגות מינית ויחסי מין. בקיצור, עולם שלם. אני יודעת את זה כי גם אני אישה שנתקלת בחבלים ומחסומים בכל מה שקשור לשיח הזה.

 

אני עדיין לא אמא או מורה אבל אני יכולה לדמיין את הקושי הכרוך בקיום ״השיחה״, או יותר נכון ״השיחות״ שצריך לסמן עליהן וי לאורך גיל ההתבגרות עם הבת. ועדיין כולנו יודעות שגם אם לא נדבר איתה ממש, ורק מעין נסביר לה בזריזות ובקודים כלליים היא ככל הנראה תהיה בסדר. הרי תבוא איזו אמא או אחות לכיתה ותסביר על הכל, והיום גם ככה יש הכל באינטרנט, ואם לא באינטרנט, אז היא תדבר עם חברות.

 

קחו נשימה.

 

אני רוצה עכשיו שתדמיינו את כל המורכבות הזאת ותוסיפו לה עוד נדבך קטן של מורכבות. מה הייתן עושות אם הייתי אומרת לכן, שאת כל השיח המורכב הזה צריך לתווך לילדה מתוקה ומיוחדת. ילדה שלא בדיוק מבינה מסרים ומטאפורות כמו כל ילדה. ילדה שקשה לה בלימודים, וכשבאה האמא הזאת להסביר, היא בקושי מספיקה לתפוס משהו, אולי רק משהו על זה שיש דם ושזה קורה "שמה למטה".

תחשבו על ילדה כזו שחוזרת מבוהלת הביתה ולא תמיד יודעת לתווך את החששות שלה החוצה, לא חולף בראשה לרגע לנסות להיעזר באינטרנט. היא כמובן בשום פנים ואופן לא תסכן את החברות עם מעט החברות שיש לה. היא פשוט מתפללת חזק חזק שהיא, לא תקבל מחזור. שהיא לא תצטרך לעמוד מול היום שבו ירד לה דם שלא קשור לפצע. הילדה הזו שנכללת תחת הכותרת הטעונה של ״חינוך מיוחד״, לא מבינה דבר מתוך דבר. וביום שתקבל מחזור בפעם הראשונה, היא עלולה לחוות חרדה. אני לא מדברת על בהלה שכולנו חווינו ואולי קצת בכי. אני מדברת על ח ר ד ה. צרחות, השתוללות, חוסר יכולת מוחלט להתמודד. חוסר יכולת להתמודד עם הדם, עם הכאב, עם השינוי.

 

הצלחתן לדמיין ילדה כזו? אני רוצה לספר לכן שהילדה הזאת היא אמיתית, ובטח יש עוד אלפים כמוה. בשר ודם. הילדה הזאת היא חניכה שלי. ילדה מתוקה בת 11. לא פשוטה בכלל. לא קל לה, באמת שלא. ובנוסף לעובדה שהיא מאובחנת עם שלל לקויות למידה וקשיים חברתיים, גם אמא שלה לא בתמונה. אז אבא שלה מגדל אותה ואני חונכת אותה כשהיא אצל דודתה. תבינו, כבר במפגש השני דודה שלה התחננה בפניי שאדבר איתה על המחזור כי היא פשוט לא מצליחה. ואני? אני אצליח??? זה נשמע בלתי אפשרי בעליל. יש על השולחן נושא כזה טעון (אפילו עבור אימהות), תוסיפו לכך את העובדה שהילדה לא מתקשרת ומבינה כמו כולן. מה גם שהיא לא גדלה עם דמות אם למען השם, ואני? אני סתם חונכת אקראית, סטודנטית פשוטה בשנה א'. למה שיהיה לי סיכוי?

 

יש סיכוי כי תמיד יש סיכוי.

 

אני רוצה לספר לכן מה קרה מאז אותו מפגש שני.

נדרשו משהו כמו עשרה מפגשים של יצירת דפוס תקשורת שבהם עשינו יצירה, מפגשים שבהם אני הייתי הדוברת העיקרית. עשרה מפגשים מפרכים שבהם ניסיתי לפצח איך להגיע אליה ולחלץ ממנה מידע ותגובה. עשרה מפגשים, אולי אפילו יותר, עד שבכלל הרשיתי לעצמי להעלות את הנושא. וכשהוא עלה אי אפשר היה כבר להחזיר אותו לתיבת הפנדורה. ברגע שחשפנו את הנושא יחד, התעוררו להם, כמו שדים בלילה, כל החששות, הפחדים, התגובות שאיתן היא מתמודדת וסוחבת כל פעם שהיא נתקלת במשהו שמזכיר לה מחזור. דיברתי והיא דיברה, וקבענו, למורת רוחה, שאת המפגשים הקרובים נקדיש לנושא. סיכמנו שנתחיל בלדבר על מה קורה לגוף, נבחן את אמצעי הספיגה השונים. נדבר על תופעות לוואי ואיך אפשר להתמודד איתן, ואם יהיו עוד דברים לא פתורים נעסוק בהם גם. כשנגיע נזיע.

 

יופי. התקדמות. אבל מה אני עושה עכשיו?! שברתי את הראש שבוע שלם. איך אני מתווכת את הנושא לחניכה שלי. איך? התחלתי לחפש בקדחתנות באינטרנט שיטות ופתרונות. חיפשתי את כל הצירופים האפשריים שכוללים את המילים: מיניות, חינוך מיני, חינוך מיוחד, לקויות למידה, היעדרות דמות אם ועוד. חיפשתי מאמרים, סרטונים, בלוגים. לא מצאתי כלום. האינטרנט דל ביותר בכל מה שקשור לחינוך מיני בחינוך המיוחד. לא ויתרתי, עברתי לחפש באנגלית. אמנם היה קצת יותר חומרים שנתנו לי השראה אבל לא מצאתי את מה שחיפשתי. תבינו. זה כמו לדבר לילדה בת 8-9 על דברים שקורים לגופה של ילדה בת 12. מצאתי את עצמי מתקשרת לדינה (לדעת לבחור נכון), להתייעץ. אולי לה יהיה רעיון יצירתי. היא הבטיחה שתחשוב, נתנה לי כמה טיפים והמליצה על סרטון ידידותי.

 

הגעתי למפגש החונכות נחושה ובטוחה. התחלתי את המפגש בהסבר על המילה מחזור. רגע להוריד, ולו במעט, מהמטען הכה כבד שלה. לדבר על כך שזו פשוט מילה בעברית המתארת דברים שחוזרים על עצמם. כמו חזרה, כמו מיחזור, כמו מחזור חודשי השנה וכו' וכו'. אחרי שהפכנו את המילה מחזור למילה שהיא לא גסה. הסברתי שאנחנו עומדות לצפות בסרטון (תודה דינה) שמסביר מה קורה בגוף שלנו בזמן המחזור. הנחתי בפניה 'ספינר'. (מעין עזר שמורכב מחתיכת פוליגל שעליה מודבק מעגל המחולק ל-8 חלקים שווים, ובמרכז המעגל חץ המסתובב על ציר). הנחיתי אותה לעצור בכל פעם שהגוף מתחיל שלב חדש ולכתוב על פלח חדש במעגל שלה. לא ידעתי איך זה ילך אבל נתתי צ'אנס. התחלנו יחד, בשלב כלשהו היא הפצירה בי לעצור את הסרטון במקומות מסוימים בלי שאמרתי מילה. המשימה לקחה לנו קרוב לשעה. (כל ילדה בגילה הייתה ככל הנראה מבצעת את המשימה בחצי מהזמן לפחות), אבל בנינו מחזור. (ראו תמונה מצורפת).

החונכות עפה לנו, היא לא הסתכלה על השעון פעם אחת ובסוף החונכות ביקשה לצלם את מה שעשינו כדי שתוכל להראות לאבא. היא הייתה גאה בתוצר שלה ובאמת למדה מה הגוף עושה. מתודה כה פשוטה, פשוט השיגה את המטרה בצורה מושלמת.

אני לא רוצה להשלות אתכן. ברור שהיא עדיין מעקמת את הפרצוף וחרדה מהיום שזה יגיע. אבל טיפה פחות. ונכון יש עוד על מה לעבוד ועל מה לדבר, אבל נפתח פה פתח. יש לאן להתקדם.

 

למה אני מספרת את כל הסיפור הזה? כי התקשורת המינית היא לא פשוטה. בטח לא סביב מחזור, בטח ובטח לא עם בנות ונשים הנכללות בחינוך המיוחד. אבל אי אפשר להתחמק מזה רק כי זה מורכב. יגיע היום והיא תקבל מחזור. וזו האחריות של כולנו כאימהות ומחנכות לאפשר לכל ילדה לחוות את המחזור הראשון שלה כחוויה נסבלת ולא טראומטית, ואולי אפילו חיובית. לאפשר לכל ילדה להצליח להיות בשליטה למרות הבהלה. יתרה מכך, כשאתן שומעות: "אני לא רוצה לדבר על זה", לעיתים דווקא מדובר בקריאה: "אני חייבת לדבר על זה, ופשוט לא יודעת איך". המבוכה היא קצת אחרת ושני הצדדים מחזיקים בה, אבל היא רק מבוכה שמסתירה צורך פנימי עמוק.

 

אני רוצה להעלות על סדר היום את העניין הזה. אי אפשר להתעלם מחינוך למיניות. קשה? יש דרכים ממש יצירתיות ופשוטות לדבר על זה. זו האחריות של כולנו כנשים (וגברים) שבנות על כל הספקטרום ומחוצה לו יזכו להבין לקראת מה הן הולכות, ומה הן הולכות לפגוש בעצמן.