מאת חורש אל-עמי

סקירת המשך למאמר – פוליטיקה על גבן (ורחמן) של נשים

 

בחודש דצמבר, שנת 2020, התרחשה בארגנטינה מהפכה היסטורית. לא מדובר בחילופי שלטון או במהפכה כלכלית, אלא בשינוי חקיקה בדבר ביצוע הפלות. חוק חדש, שאושר על ידי הסנאט הארגנטינאי, מתיר לבצע הפסקות הריון עד שבוע 14, לאחר שעד כה היו הפלות אסורות לגמרי במדינה. בזאת, הפכה ארגנטינה למדינה הגדולה ביותר באמריקה הלטינית שביטלה את האיסור הגורף על ביצוע הפסקות הריון.

ה'מהפכה' המתוארת מעידה על סוגיית הפסקות ההריון כסוגיה שעדיין עומדת בלב ליבם של תהליכים מדיניים ושל שינוי מדיניות. סוגיה זו נתונה במוקד מחלוקות פוליטיות ומהווה מושא למאבק בקרב ארגוני זכויות נשים במקומות רבים בעת הזו. ארגנטינה אינה לבד – בניו זילנד הועבר רק בשנת 2020 חוק היסטורי אשר מבטל את הסטטוס הלא-חוקי של הפלות במדינה, סטטוס שעמד על כנו במשך כארבעה עשורים. גם אירלנד הסדירה את מעמדן החוקי של הפלות בשנת 2018, לאחר משאל עם שהכריע על ביטול האיסור שהוטל עליהן. במדינות אחרות, ניתן דווקא למצוא שינויים מהותיים בחקיקה שמגבילים ואף אוסרים על הפסקות הריון יזומות.

הפסקאות הבאות יציעו סקירה שמטרתה להציג את תמונת המצב של מדיניות בדבר הפסקות הריון יזומות בעולם, נכון לשנת 2021. סקירה זו תתמקד בכמה מוקדים מרכזיים שכן לא ניתן לתאר כל מדינה ומדינה, וכמובן שתעסוק גם במתרחש במדינת ישראל.

לכל מדינה חקיקה שונה, מנגנוני ביצוע ופיקוח שונים, וכן נורמות ותפיסות שונות בדבר בחירתה ועצמאותה של האישה בסיטואציה של הריון לא רצוי. כשניגש לסקור את המדיניות השונה הקיימת ברחבי העולם, נבחין בין שלוש סוגי מדיניות: מתירה, מגבילה ואוסרת. נוסף על כך, נעמוד על היבטים שונים הקשורים למציאות בפועל, כגון המנגנון הביצועי ואופיו, נגישות וסבירות הביצוע (עלות, נגישות פיזית, הימצאות גורמים מטפלים, נכונות ממסדית לביצוע וכד'). לא תמיד יעמדו היבטים אלו בתיאום למדיניות החוקית, ולפעמים יתגלה פער בין החוק לבין המציאות הקיימת.

פעילות ארגנטינאיות

פעילות ארגנטינאיות במחאה על החוק האוסר הפסקות היריון. צילום: רויטרס.

מדינות בעלות מדיניות מתירה

ככלל, מדיניות זו מתירה באופן גורף מבחינה חוקית ביצוע הפסקות הריון יזומות על פי בחירתה של האישה.

 

קנדה

בקנדה אין כל חקיקה המגבילה הפלות מאז קבע בית-המשפט העליון בשנת 1988 כי ההגבלה על הפלות שהייתה עד אז בחקיקה נוגדת את מגילת זכויות האדם של המדינה.[1]

 

ארצות הברית

נושא ההפלות מוסדר בארה"ב על ידי פסיקות בית המשפט העליון במקרה של רו נגד ווייד (Roe v. Wade) ובמקרה של הורות מתוכננת נגד קייסי, שקבעו את זכותה של האישה להפסיק את הריונה (כל עוד העובר אינו בר קיימא, קרי לרוב עד השבוע ה-24 להריון) ומהוות תקדים מנחה מאז ועד היום. חל איסור פדרלי לחוקק חוקים האוסרים הפסקות היריון, אולם המדינות השונות בארה"ב רשאיות להטיל הגבלות על כך, בשם ההגנה על בריאות האישה וקידום החיים הפוטנציאליים, והן עשויות להורות על הפסקת ההיתכנות לביצוע הפלות לחלוטין (עם הכללת חריגה במקרה של סכנה לחיי האישה או לבריאותה.)[2] משמעות מדיניות זו היא שארה"ב אמנם נמצאת תחת הקטגוריה של מדיניות חוקית מתירה, אבל, בגלל עצמאותן היחסית של מדיניות בתוך ארה"ב ניתן למצוא הבדלים רבים בין המדינות בכל הנוגע להגבלות על הפסקת היריון.

יש מדינות שבהן המדיניות ליברלית יחסית, בעוד מדינות אחרות מטילות הגבלות המקשות מאוד על מי שמבקשות להפסיק הריון. במדינות רבות בארה"ב ישנן הגבלות על השלבים ועל הנסיבות שבהם ההפלה מותרת, הגבלות על מימון הפלות במערך הרפואי הציבורי וכן הפרטי, חובת ייעוץ ותקופת המתנה (שלעתים מקשות נפשית ופיזית על הנשים), הגבלות על הפלות בקטינות וחובת התערבות הורית.[3]

 

מדינות בעלות מדיניות מגבילה

מדיניות זו, מתירה ביצוע של הפסקות הריון יזומות תחת מגבלות וקריטריונים מוסדרים. ניתן למצוא מנעד רחב של מדינות העומדות על ציר זה, כשבחלקן מדובר על מדיניות פתוחה ומתירה יחסית ובחלקן מדובר על מדיניות מגבילה ביותר.

 

אירופה

מרבית המדינות באירופה מתירות הפסקות הריון תחת מגבלות מסוימות, התלויות בשלבי ההריון. על פי רוב, בשליש הראשון מותרות הפלות על פי בקשת האישה.[4] באיחוד האירופי, הפלות יזומות (כאשר ההחלטה על הפסקת הריון נעשית על ידי האישה) מותרות על פי חוק באוסטריה, בלגיה, בולגריה, קרואטיה, קפריסין, צ'כיה, דנמרק, אסטוניה, צרפת, גרמניה, יוון, הונגריה, אירלנד, איטליה, לטביה, ליטה, לוקסמבורג, הולנד, פורטוגל, רומניה, סלובקיה, סלובניה, ספרד ושבדיה.[5] 

 

ישראל

ביצוע הפלות במדינת ישראל מותנה באישור של ועדה מיוחדת בהתאם לנסיבות הקבועות בחוק. רוב רובן (98%) של הפניות להפסקות הריון מאושרות בוועדות להפסקות הריון.[6] על פי סעיף 314 לחוק העונשין התשל"ז-1977, כל הפסקת הריון חייבת להיעשות במוסד רפואי מוכר ובאישור ועדה. הוועדה מורכבת משלושה חברות/ים, שני רופאות/ים ועו"ס. כל ועדה חייבת לכלול לפחות אישה אחת וגניקולוג/ית. הוועדה מאשרת לפי חוק את המקרים הבאים:[7]

  • האישה למטה מגיל נישואין (17) או מלאו לה 40.
  • אם האישה רווקה, גרושה או אלמנה, ההיריון מחוץ לנישואין או שההריון נובע מיחסים אסורים לפי החוק הפלילי (אונס, גילוי עריות וכו').
  • הוולד עלול להיות בעל מום גופני או נפשי.
  • המשך ההריון עשוי לגרום לנזק נפשי או גופני לאישה.

את הפסקת ההריון ניתן לעשות בבתי החולים וכן במרפאות פרטיות מורשות, כאשר המקרים המאושרים על ידי הוועדה מתחלקים בין מקרים שזכאים למימון מטעם קופות החולים וכאלו שאינן זכאים למימון, אך כאמור – מאושרים.[8]

 

מדינות בעלות מדיניות אוסרת

אירופה

ישנן שש מדינות אירופאיות שאוסרות הפלות יזומות או שהמדיניות שלהן בדבר הפסקות הריון שכאלה מחמירה ומגבילה מאוד ואינה מתירה הפסקת הריון על פי בחירתה של האישה גרידא: אנדורה, מלטה וסן מרינו אינן מתירות הפלות כלל. מונקו וליכטנשטיין מתירות לבצע הפלות רק במקרה של סכנה לבריאותה וחייה של האם, אונס או מום בעובר. פולין, מתירה הפלות רק במקרה של אונס, גילוי עריות או סכנה לבריאות וחיי האם – אך לא במקרה של חריגה עוברית.[9] 

 

צפון אפריקה והמזרח התיכון

מדובר על מרחב גיאוגרפי ודמוגרפי עצום בגודלו ובהיקפו, אך ברובו הוא מאכלס אוכלוסיות מוסלמיות או מבוססות תרבות אסלמית. ישנו שוני בין מדינות מוסלמיות מבחינת החקיקה כלפי הפסקות הריון, וניתן למצוא גישות תאולוגיות ודתיות שונות כלפי הנושא. למרות ההבדלים, רוב המדינות אוסרות הפסקות הריון יזומות מבחירה, ומתירות הפסקות הריון רק כאשר מדובר במצב בו נשקפת סכנת חיים לאישה. חלק מן המדינות מתירות לבצע הפלה גם במקרה של סכנה פיזית לאישה (בחריין, עירק, ירדן, כווית, לוב, מרוקו, עמאן, קטאר, ערב הסעודית ותימן), סכנה נפשית (אלג'יריה, בחריין, ירדן, לבנון, מרוקו, קטאר וערב הסעודית), התפתחות עוברית לא תקינה (איראן, כווית, מרוקו, קטאר, ערב הסעודית, תוניסיה ואיחוד האמירויות הערביות) ואף במקרה של אונס (מרוקו, ערב הסעודית וסודן).[10]

 

by gettysignature

בין מדיניות חוקית למציאות ממשית

כאמור בפתיחת סקירה זו, ניתן למצוא במקרים רבים פערים משמעותיים בין המדיניות החוקית במדינה כלשהי, לבין ההתנהלות בפועל בדבר הפסקות הריון. לעיתים, למרות שהמדיניות תהיה כזו המתירה הפסקות הריון יזומות על פי חוק, המציאות עצמה תהיה מגבילה מאוד ואף תציב בפני האישה המבקשת להפסיק הריון חסמים, אתגרים וקשיים שעלולים למנוע ממנה לעשות כן או לבטל את ההיתכנות למעשה זה.

 

דוגמא טובה לכך קיימת בארצות הברית. כפי שהוצג, למרות החוק הכללי המתיר הפסקות הריון עד שהעובר בר-קיימא, אין מנגנון אחיד או מדיניות יחידה בין מדינה למדינה, ובידן להציב מגבלות ולהעביר חקיקה מגבילה בנושא זה. הקושי קיים לא רק בהיבט החוקי כי אם בהיבטים פרקטיים חיוניים כחוסר בנגישות למרפאות בהן ניתן לבצע את הליך הפסקת ההריון, היעדר אופציות כיסוי ביטוחיות או הגבלות בביטוח על הליך רפואי זה, עוינות חברתית ועוד. במדינות מסוימות, ישנה חקיקה שמונעת כל אפשרות למימון ציבורי של הליך זה במידה והוא 'נבחר' ולא נדרש כתוצאה מסכנת חיים, וב12 מדינות אף ישנו איסור על תכניות ביטוח פרטיות לממן הליך זה. כ-58 אחוז מהנשים בגילאי 14-55 מתגוררות במדינות בארה"ב שעויינות ואף מאוד עויינות כלפי הפסקות הריון יזומות.[11] מבחינה פיזית וטכנית, ישנן מחוזות בארה"ב בהן יש מעט מאוד מרפאות בריאות המספקות שירותים להפסקת הריון, ובחלק מן המחוזות אף אין מרפאות שכאלו כלל. המשמעות היא שעל נשים רבות המתגוררות במקום ללא נגישות קרובה למרפאה שכזו, ומעוניינות בהליך זה, לעבור כברת דרך למקום אחר שבו קיימים שירותי בריאות אלה. (בטקסס למשל, מדינה ענקית מבחינה גאוגרפית, ישנו אחוז קטן יחסית של מרפאות בריאות שכאלו ביחס לאחוז האוכלוסייה במדינה. רבות מן המרפאות שהיו קיימות בטקסס, נסגרו לאחר חקיקה מגבילה בשנת 2013)[12].

 

גם באירופה מתגלה פער גדול בין החוק לבין המציאות. הנורמה באירופה אמנם נראית מקלה וליברלית באופן יחסי, אך המציאות אינה כה פשוטה. החקיקה ב-15 מדינות אירופאיות, כולל איטליה וספרד, עדיין מחייבת פרק זמן המשהה בין המועד בו הוגשה הבקשה להפלה לבין התאריך בו היא מתקיימת. ב-12 מדינות אירופאיות, כולל גרמניה והונגריה, מחויבת האם לעבור ייעוץ או לקבל מידע מרופא לפני ההפלה. באיטליה, הפלות אמנם חוקיות בטווח של 90 הימים הראשונים של ההריון, אך לבצע את ההפלה עצמה – גם במקרה בו היא חוקית ומאושרת – אינה משימה פשוטה כלל בעקבות האופי הדתי של המדינה, רופאים רבים (69 אחוז מן הגניקולוגים וכן 46 אחוז מהמרדימים הכירורגים) מסרבים לבצע הפלות על בסיס מצפוני. בגרמניה, הפלות יזומות אמנם מותרות, אך הן יכולות להיחשב כלא-חוקיות תחת נסיבות מסוימות, שכן טווח ההיתכנות לביצוען הוא במסגרת 12 השבועות הראשונים של ההריון בלבד (במקרה של הריון כתוצאה מאונס או התעללות מינית, תיתכן חריגה).[13] במקרה של אירלנד, הפלות אמנם הפכו חוקיות, אך הגישה להליך הרפואי כמעט ואינה קיימת: בתי החולים מתמהמהים בהקמת המתקנים הנחוצים, רופאים אינם מעוניינים להירשם כנותני שירות, והתנועה כנגד הפלות עדיין חיה ובועטת במאמץ להציב קשיים ומחסומים בפני אלו המבקשות לבצע את הפסקת ההריון מיוזמתן.[14] 

במבט בוחן המעמיד את ישראל אל מול מדינות אחרות בעולם, ניתן להגיד כי למרות המדיניות החוקית המגבילה את הפסקות ההריון ומתנה אותם באישור וועדה בלבד, מדובר בפרוצדורה חוקית, אפשרית, נגישה ובטוחה עבור רובן של הנשים במדינה (לא נתייחס כאן להבדלים בין מגזרים ודתות וכן למקרה של חסרות מעמד אזרחי בארץ).

 

by Viktoria Slowikowska

סיכום

סקירה קצרה זו משקפת כמה דברים מהותיים בדבר סוגיית הפסקות ההריון היזומות: קודם כל, היא מדגישה את היותה של סוגיה זו סוגיה חוקית, מדינית וחברתית חיה ובועטת. לא מדובר על נושא העומד כ'סטטוס קוו' יציב, ואנו עדות ועדים לשינוי חקיקה משמעותיים ולהצבה של סוגיה זו במרכז הזירה הפוליטית ברחבי העולם. שנית, הסקירה מביעה ומדגימה כי על מנת לבחון בצורה ראלית את העמדה של מדינה כלשהי כלפי סוגיה זו, יש לבחון לא רק את הממד החוקי והמדיני אלא גם ממדים מעשיים ואת התפיסה והנורמות החברתיות. הללו נמצאים ביחס זה אל זה ומייצרים ביחד מציאות ממשית עבור אישה שנמצאת בסיטואציה של הריון לא רצוי. לא תמיד המדינה בעלת המדיניות החוקית המתירה ביותר, תהייה בהכרח המדינה בעלת הנגישות וההיתכנות הגדולות ביותר לביצוע הפסקת ההריון.

 

*למידע, ייעוץ או תמיכה ניתן לפנות למרכז הייעוץ של "לדעת – לבחור נכון" (ייעוץ טלפוני 02-6258841, ייעוץ בוואטסאפ 050-6621634 , ייעוץ בצ’אט באתר או יעוץ במייל hotline@ladaat.org.il).

*עוד על נושא הפסקות ההריון באתר, ניתן לקרוא במאמר "פוליטיקה על גבן (ורחמן) של נשים".

 

 

 

 

[1] אורלי לוטן, הגבלות בחקיקה על הפסקות היריון יזומות: סקירה משווההכנסת – מרכז המחקר והמידע, 5 בנובמבר 2007, עמ' 2.

[2] Global Abortion Policies Database, world health organization.

[3] לוטן, ראו לעיל הערת שוליים מס' 1, עמ' 2-6.

[4] שם.

[5] 'FACTBOX-Abortion rights across Europe’, Reuters, OCTOBER 22, 2020.

[6] שם, עמ' 1-2.

[7] על הוועדה להפסקת הריון, אתר "לדעת: לבחור נכון".

[8] בעבר, היה סעיף שבוטל אשר התייחס לקושי כלכלי סוציאלי של האישה.

[9] Reuters, ראו לעיל הערת שוליים מס' 5.

[10] Irene Maffi and Liv Tønnessen, ‘The Limits of the Law: Abortion in the Middle East and North Africa’, health and human rights journal, DECEMBER 9, 2019.

[11] Guttmacher institute, 'An Overview of Abortion Laws'

[12] Fuentes L and Jerman J, Distance traveled to obtain clinical abortion care in the United States and reasons for clinic choice, Journal of Women’s Health, Dec 2019.

[13] Reuters, ראו לעיל הערת שוליים מס' 5.

[14] ניו יורק טיימס ויילן יגינסו, 'ההפלות באירלנד הפכו חוקיות. לנשים זה לא ממש עוזר', הארץ, פורסם ב-29.01.19.