מאת חורש אל-עמי

ב22 באוקטובר, אך לפני שבועות בודדים, קבע בית המשפט העליון של פולין כי החוק שאישר ביצוע הפלות במקרה של עוברים עם מומים מולדים, אינו חוקתי. המשמעות של פסיקה זו היא איסור על ביצוע הפסקות הריון יזומות במקרה של עוברים עם מומים, והחמרה נוספות במדיניות הנוקשה והקיצונית של פולין בדבר הפלות. כתוצאה מהפסיקה, יותרו הפלות רק במקרה של אונס, גילוי עריות או איום מוכח על חיי האם ובריאותה. מדובר בצעד התואם את הקו המנחה של הממשלה הפולנית השלטת, אשר הכריזה על כוונתה להגן על האופי המסורתי והקתולי של פולין. 

הדיון בבית המשפט לווה במחאה של ארגוני זכויות אדם ונשים במדינה, אשר מתחו ביקורת על ההחלטה ותזמונה דווקא בעת מגפת הקורונה, וראו בה מחטף פוליטי. המחאה התעצמה לאחר הפסיקה והפכה לגדולות שחוותה פולין בשנים האחרונות, עם הפגנה של עשרות אלפי אנשים בוורשה הבירה ובערים נוספות במדינה. 

בתקופה מורכבת זו, בים ההתרחשויות מפנים ומחוץ, הפסיקה הפולנית לאו דווקא עומדת בראש סדר היום העולמי או המקומי. היא בהחלט עוררה ומעוררת הדים תקשורתיים, אך דברים רבים אחרים מעסיקים את הציבור בזמן זה: גלים חוזרים של התפרצות הקורונה באירופה, מחאות אזרחיות כנגד ניהול המשבר, וכמובן – הבחירות לנשיאות בארצות הברית. אולם, ההתרחשות בפולין היא בבחינת נורת אזהרה בכל מה שנוגע לזכויות האישה על גופה, והיא מהווה תזכורת מהדהדת למעמדה של סוגיית ההפלות כסוגיה פוליטית לחלוטין במקומות רבים בעולם ובמיוחד בארה"ב. הסוגיה של הפסקות הריון יזומות, עומדת כאבן נגף בין הרפובליקנים לדמוקרטים בארה"ב ומהווה מוקד למחלוקת פוליטית ביסודה. זוהי סוגיה שמלווה כל מערכת בחירות בעשורים האחרונים, והיא מהווה אמצעי הגדרה של ממש לשייכות פוליטית לצד זה או אחר של המתרס. 

 

המחאות בפולין, סוכנות AP

 

המסע הפוליטי של הפסקות ההיריון 

נושא ההפלות מוסדר בארצות הברית על ידי פסיקות בית המשפט העליון במקרה של רו נגד ווייד (Roe v. Wade) ובמקרה של הורות מתוכננת נגד קייסי, שקבעו את זכותה של האישה להפסיק את הריונה ומהוות תקדים חוקתי מנחה מאז ועד היום. חל איסור פדרלי לחוקק חוקים האוסרים הפסקות הריון, אולם המדינות רשאיות להטיל הגבלות על כך, בשם ההגנה על בריאות האישה וקידום החיים הפוטנציאליים, והן בעצם עשויות להורות על הפסקת ההיתכנות לביצוע הפלות כמעט לחלוטין (עם הכללת חריגה במקרה של סכנה לחיי האישה או לבריאותה.) 

חוק ההפלות זכה לתשומת לב מחודשת לאחר מותה של שופטת בית המשפט העליון בארצות הברית, רות ביידר-גינזבורג, תומכת חלוצה בזכויות נשים, שהטילה ספק בעתיד ההפלות החוקיות ברחבי ארה"ב. לחיזוי קודר זה יש בסיס במציאות האמריקאית בשנים האחרונות, בהן ניתן לזהות את התחזקותה של המגמה הפוליטית-שמרנית בנוגע להפסקות הריון. מספר מדינות פועלות במרץ על מנת לצמצם משמעותית את הזכות להפלות ואף לאסור עליהן כליל. מה שגם נשיא ארה"ב עצמו, דונלד טראמפ, מתנגד להפלות ותומך בעמדת הפרו-לייף של המפלגה הרפובליקנית השמרנית. שש מדינות בארה"ב כבר אסרו על ביצוע הפלות בשלב שבו מאותר דופק עוברי. כלומר, לאחר שישה שבועות של הריון פחות או יותר. עבור חלק מהנשים, מדובר בחסימה של האפשרות להפסקת ההריון לחלוטין, שכן לעיתים בשלב מוקדם זה עוד אין מודעות לקיום ההריון. 

הפוליטיקה ה'רחמית' מצויה בימינו במקומות רבים. המחאה בפולין איננה המחאה היחידה שהתרחשה זה מקרוב, כאשר במקסיקו במהלך ספטמבר התקיימו הפגנות סוערות ואלימות כנגד האיסור לביצוע הפלות במדינה (מלבד בעיר הבירה ובמחוז אוקסנה שהתירו את חוקיות ההליך בשנה שעברה). ישנן תזוזות בנושא הטעון של הפסקות הריון בפרט וזכויות נשים בכלל לכאן ולכאן. בניו זילנד למשל, הועבר בחודש אפריל חוק היסטורי אשר מבטל את הסטטוס הלא-חוקי של הפלות במדינה, סטטוס שעמד על כנו במשך כארבעה עשורים, ומתיר את ביצוען תחת קריטריונים מסוימים. גם אירלנד הסדירה את מעמדן החוקי של הפלות בשנת 2018, לאחר משאל עם שהכריע על ביטול האיסור על ביצוען והפיכתן למותרות על פי חוק.  

אולם, גם בהינתן שינויים חוקיים ליברליים בתחום זה, המציאות בשטח אינה בהכרח פשוטה ותואמת את החוק. במקרה של אירלנד למשל, הפלות אמנם הפכו לחוקיות, אך הגישה להליך הרפואי כמעט ואינה קיימת. בתי החולים מתמהמהים בהקמת המתקנים הנחוצים, רופאים אינם מעוניינים להירשם כנותני שירות, והתנועה כנגד הפלות עדיין חיה ובועטת במאמץ להציב קשיים ומחסומים בפני אלו המבקשות לבצע את הפסקת ההריון מיוזמתן. 

יותר מכך, סוגיית ההפלות מקבלת משנה תוקף פוליטי בתקופת מגפת הקורונה, עם עמידתה במרכזו של דיון נוסף בדבר מעמד ההפלה כהליך רפואי "יזום" ו"נבחר". יש הטוענים כי ניתן להשהות ביצוע הליך זה כל עוד משתוללת המגפה, בהתאם להנחייה הבריאותית להימנע מהליכים רפואיים שאינם הכרחיים בזמן המגפה. בארה"ב, מדינת אלבמה ניסתה לאסור כליל על ביצוע הפסקות הריון בתקופת הקורונה במסגרת צו למניעת הליכים רפואיים יזומים ולא הכרחיים (ניסתה, ונבלמה על ידי בית המשפט הפדרלי), והיא בהחלט לא המדינה היחידה בארה"ב שפועלת דווקא עכשיו למען הפסקת ביצוע ההפלות. הניסיונות להגביל תחת החוק את ביצוע ההפלות בזמן הקורונה, הם אסטרטגיה פוליטית שמנצלת תקופה זו על מנת להחליש את מעמדה החוקי החוקי של הפסקת הריון, בדיוק כפי שהתרחש בפולין. ככלל – המציאות תחת הקורונה מקשה עבור רבות את הגישה להליכים רפואיים ובירוקרטיים הנדרשים לביצוע הפלות, כל שכן אם נעשים צעדים פוליטיים מכוונים לצמצום גישה זו דווקא בזמן זה.

 

פוליטיקה ללא רחמים

ישנו קשר ישיר בין איסור והגבלת הפלות לבין פגיעה בהגנה ובביטחון נשים בחברה. חוקים האוסרים או מגבילים הפלות, יוצרים גורמי סיכון לבריאות נשים ונערות בכך שהם מרתיעים אותן מלפנות לטיפול ומפריעים לספקים הרפואיים לספק שירותים במערכת הבריאות הפורמלית. חוקים והגבלות שכאלה, גורמים לעיכוב אצל הנשים המטופלות בכך שהם יוצרים הליכים מנהליים מורכבים ומכבידים, מעלים את העלויות של שירותי הפלות בטוחות ומגבילים את זמינות השירותים ואת תפוצתם הסוציו-גיאוגרפית השוויונית. עיכובים כאלה עלולים לגרום גם להתקדמות ההריון מעבר למגבלות הזמן החוקיות לביצוע ההפלות, ובכך להפוך נשים ללא מתאימות על פי חוק לקבלת שירותים בטוחים. הגבלות על גישה להפלה בטוחה יוצרות אי-שוויון בין מדינות ובתוך מדינות, ולרוב אי שוויון זה לצד המערך הבירוקרטי הופך את הגישה להפלה בטוחה לזכות של המעמד העליון ובעל האמצעים, ומותיר את הנשים העניות ללא ברירה אלא לנקוט בפרקטיקות בלתי חוקיות ובדרך כלל לא בטיחותיות.

במציאות שבה נוכחת מגפה בחיינו, והנהגת העולם עסוקה במרדף אחר בריאות והשגת אמצעי הגנה לאנושות – לא יכולים הצעדים הפוליטיים שנעשים על גבן של נשים ברחבי העולם בנושא הפסקות ההריון, שלא לצרום עד מאוד. לא ידוע עוד מה יהיו תוצאות הבחירות בארה"ב, המתרחשות ממש ברגעים אלו, אולם אנו בהחלט יכולים להגיד, שלא משנה מה תהיה ההכרעה, סוגיית הפסקות ההריון תמשיך להוות חומר נפץ וכלי פוליטי עבור המפלגות מחד, ועובדת חיים בעלת משמעות רבה לנשים ברחבי העולם מאידך. 

 

 

ומה אצלנו?

בישראל, בצורה די מפתיעה, הפלות הן לא נושא ליבה פוליטי. העמדה של אזרח ישראלי בנוגע להפסקות הריון, אינה מעידה על שייכות מפלגתית או על עמדה פוליטית. על אף שהחוק בישראל אוסר על קיום הפסקות הריון למעט במקרים העונים לקריטריונים מוגדרים שנבדקים על ידי ועדה מוסדרת, בישראל בפועל הפסקות הריון נגישות ואף לרוב ממומנות, כאשר מרביתן המוחלט מאושרות (98 אחוז). עם זאת, גם פה בתחילת המגיפה היה חשש שהועדות יפסקו או יצומצמו משמעותית. וכן, יש פגיעה בזכות של נשים נשואות לבצע הפסקות הריון.

אך האם המצב בישראל ישאר כך, או שמא המגמות הפוליטיות השמרניות בעולם ישפיעו גם על תחום זה כפי שקורה בתחומים אחרים? בישראל כבר פועלים גופים שמטרתם להשפיע על הסטטוס קוו של המדיניות החוקית בנושא זה, במטרה לפגוע במעמדן של הפסקות ההריון ולצמצם את ביצוע ההליך בארץ. התשובה לשאלה זו אינה ברורה, אך ישנה תחושה שרחוק היום שנלך לכיוון יותר ליברלי שיתיר הפסקות הריון ויניח את ההחלטה וההכרעה בידי האישה עצמה.