״איי ברן פור יו״ – איך בריג׳רטון מעצבת את המבט הנשי בטלוויזיה הפופולארית?

למה סיפורי אהבה על המסך נחשבים 'גילטי פלז'ר'? איך המבט הגברי מעצב תפישות ואידיאל נשי בקולנוע? ואיך "ברידג'רטון", סדרת הענק של נטפליקס, מבססת את המבט הנשי בתרבות הפופולרית?

הגר אסף | כותבת תוכן ומנהלת הסושיאל של לדעת לבחור נכון

רבע מיליארד נשים ואנשים צפו בעונה השלישית של שובר הקופות של נטפליקס – ברידג׳רטון. בריג׳רטון היא סדרת דרמה רומנטית הממוקמת בבון-טון של המאה התשע עשרה בבריטניה אמנם. אמנם על התקופה הזו בהיסטוריה נכתבו עשרות סרטים וספרים אבל לבריג׳רטון קול ייחודי ופורץ דרך בטלוויזיה הפופולארית. בין מחוכים מהודקים, מבטים גנובים ונשיקות אסורות מסתתרת מהפכה קולנועית שקטה: המבט הנשי.

איך קולנוע מסורתי משקף עולם של גברים?

קולנוע מסורתי משקף עולם של גברים בכך שהמין הגברי שלט מאז ומעולם בתעשייה, עם 85.3% מהבמאים בארצות הברית ב-2023 שהם גברים. זהו סיפור גברי על גבריות, שבו גברים מביימים, יוצרים, ומספרים סיפורים, וכאשר הם מספרים סיפורים על נשים, זה נעשה מנקודת מבט גברית. הכתיבה והבימוי מתאימים את הדמויות הנשיות לתפקיד המגדרי הנדרש, ובמקרים נדירים שנשים לוקחות את המושכות, הן לרוב מחקות את הסגנון הגברי הטבוע בתעשייה.

אלפרד היצ׳קוק על סט
מה ההבדל בין "המבט הגברי" ל"מבט הנשי" בקולנוע?

ההבדל בין "המבט הגברי" ל"מבט הנשי" בקולנוע טמון בכך שהמבט הגברי, כפי שנטען על ידי סימון דה בבואר, מתייחס למיניות האישה ולמבנה הפסיכולוגי שלה כנגזרת ממיניות גברית, כאשר אישה "נעשית" אישה באמצעות תכתיבים חברתיים והמבט הגברי עליה. לעומת זאת, המחקר הפמיניסטי קבע כי מיניות נשית, קוגניטיבית ופיזית לא נחקרה מספיק, והתרבות הפופולרית משקפת לרוב את תחומי העניין של גברים בלבד, מדירה את הפרספקטיבה הנשית. נשים בקולנוע הפכו למושא התבוננות, מוצגות לראווה, ונדרשות להשהות את הסתכלות עליהן כדי לענג את המבט הגברי, בעוד המבט הנשי מבקש להציג את העולם מנקודת מבטן הייחודית.

המחקר הפמיניסטי קבע כי מיניות נשית, קוגניטיבית ופיזית לא נחקרה מספיק במהלך ההיסטוריה וכפועל יוצא גם על המסך[4]. משחר ההיסטוריה ועד למקרא וכתבי הקודש גורלן של נשים נחרץ הוא להיות ״עזר כנגדו״[5]. אם נרצה ואם לא התרבות הפופולרית משקפת לרוב את תחומי העניין של גברים בלבד ומדירה את הפרספקטיבה והדרך שנשים חווות את העולם. האישה נדרשת להשהות את ההסתכלות עליה על מנת לענג את המבט הגברי על המסך ומחוצה לו.מה״עלמה במצוקה״ של וולט דיסני עד ל״פאם פאטל״ הפתיינית של סרטי הפילם נואר, נשים בקולנוע הפכו מושא התבוננות ומוצגות לראווה לעיני כל. גורלנו נחרץ להיות דמויות משניות בסיפור הגברי המסורתי, להיכשל במבחן בכדל[6], להימחק מהתרבות הפופולארית, ולהידחק לקולנוע אלטרנטיבי בשוליים. 

איך רוב נשי של יוצרות קולנוע משפיע על "בריג'רטון"?

רוב נשי של יוצרות קולנוע משפיע על "בריג'רטון" בכך שהקסם של הסדרה מתחיל עם רוב של יוצרות נשים, כולל ג'וליה קווין (מחברת הספרים), שונדה ריימס (מפיקה), ג'ס בונוול (שואו-ראנרית), ורוב מוחלט של תסריטאיות. החלטה זו העניקה להן את החירות לבנות עולם אוטופי-אידיאלי ולפרק את מרכיבי הדנ"א של המבט הנשי על הגבר, תוך שימוש באמצעים אמנותיים כמו תאורה, תלבושות, דומיננטה בפריים, תנועות מצלמה ופרספקטיבה מתוחכמת, כדי לבנות מיזנסצנה קולנועית מורכבת הממקדת את הצופה במיניות הנשית.

בעולם של בריג׳רטון  היוצרות מחקו כל זכר לגזענות והבדלי מעמדות והשאירו דבר אחד – המתח המיני בין גברים לנשים. החלטה זו נתנה להן את החירות לבנות עולם אוטופי-אידיאלי ולפרק את מרכיבי הדנ״א של המבט הנשי על הגבר. באמצעות אמצעים אמנותיים כמו תאורה, תלבושות, הדומיננטה שבפריים, תנועות מצלמה ופרפסקטיבה מתוחכמת היוצרות בנו ברגישות ובחוכמה מיזנסצנה קולנועית מורכבת הממקדת את הצופה ומגלה לו פריים מורכב ורבוד – בדיוק כמו המיניות הנשית. 

על הסט
על הסט
איך "בריג'רטון" מבססת את המבט הנשי בעונה השלישית?

"בריג'רטון" מבססת את המבט הנשי בעונה השלישית באמצעות סיפור האהבה של פנלופי וקולין, תוך התמקדות במיניות הנשית ותחושת העונג דרך נקודת מבטה של פנלופי. פנלופי, המאוהבת בקולין, מחליטה למצוא בעל ומשתמשת בטור הרכילות שלה כ"ליידי וויסלדאון" כדי לבקר את החברה הגבוהה. המאמר יחקור את האופן שבו הסדרה מציגה זאת, ויתמקד בשתי סצנות מפתח: הנשיקה הראשונה ויחסי המין הראשונים, תוך בחינת האמצעים הקולנועיים שבהם משתמשות היוצרות להגשת נקודת המבט הנשית.

בחלק זה של המאמר, אחקור את האופן שבו הסדרה מציגה את המיניות הנשית ותחושת העונג דרך סיפור אהבתם של פנלופי וקולין. אתמקד בשתי סצנות מפתח – הנשיקה הראשונה ויחסי המין הראשונים.

באיזה אמצעים קולנועיים משתמשות היוצרות כדי להגיש את נקודת המבט הנשית?

https://www.youtube.com/watch?v=Qj_zlGVb9xc
סצנת הנשיקה הראשונה של קולין ופנלופי (עונה 3 פרק 2)

איך "בריג'רטון" מציגה דיאלוג של רצון מעבר להסכמה?

אחרי שהבון-טון גילה שקולין עוזר לפנלופי למצוא בעל, היא בטוחה שבמחי עטה מחקה כל סיכוי לחתן ולחיים טובים יותר. קולין מגיע לחצר ביתה של פנלופי לשאול לשלומה וברגע אחד של אומץ, בצעד מהפכני לתקופה ולדמות, אחרי כמעט שלוש עונות של ערגה, משיכה ואהבה לחברה הטוב – היא מבקשת ממנו לנשק אותה ("would you kiss me?").

"בריג'רטון" מציגה דיאלוג של רצון מעבר להסכמה באמצעות סצנה שבה פנלופי, בצעד מהפכני, מבקשת מקולין לנשק אותה ("would you kiss me?"), ובכך חושפת את אחד מעקרונות היסוד של הסדרה – הסכמה ורצון. נשים אינן פאסיביות יותר, אלא יצורות חושקות ומשתתפות פעילות באקט המיני. בתגובה לבקשתה, קולין ההמום מאבד את חוט המחשבה, ומאותו הרגע יחסי הכוחות בסדרה מתהפכים, כאשר פנלופי לוקחת את המושכות וחושפת את עצמה בעירום רגשי ופגיע מול קולין.

איך שיערה של פנלופי מסמל מעבר מהסתרה לחשיפה ב"בריג'רטון"?

בשיער אדמוני פזור מתולתל וארוך שמשתפל על כתפיה פנולופי נגלית לקולין כמו ונוס של בוטיצ׳לי[1], אלת האהבה והתשוקה במיתולוגיה הרומית. פנלופי לא עוד ׳פרח קיר׳, היא ונוס – הדמות הנחשקת במרכז הפריים. בתקופה הג׳ורג׳יאנית מראה שיער פזור היה שמור לעיניו של הבעל בלבד והדרך בה נשים סידרו את שיערן טמנה בחובה משמעויות מורכבות וסמליות[2]. למשל, תסרוקת מורכבת העידה על הון עצמי גבוהה שכן יש לך את האמצעים לשלם למישהי שתסרק את שיערך. באמצעות שיערה האדמוני והפזור פנלופי מנכיחה את הארוס המיני ואת להבות התשוקה והאהבה שהיא חשה לקולין. 

איך סאונד ומילים ב"בריג'רטון" ממזגים את רצונה של פנלופי עם קולה?

שיערה של פנלופי מסמל מעבר מהסתרה לחשיפה ב"בריג'רטון" בכך שעם שיער אדמוני פזור, מתולתל וארוך שמשתפל על כתפיה, פנלופי נגלית לקולין כמו ונוס של בוטיצ'לי, אלת האהבה והתשוקה. היא אינה עוד 'פרח קיר' אלא הדמות הנחשקת במרכז הפריים. בתקופה הג'ורג'יאנית, שיער פזור היה שמור לעיני הבעל בלבד, ועל ידי כך, פנלופי מנכיחה את הארוס המיני ואת להבות התשוקה והאהבה שהיא חשה לקולין, ובכך עוברת מהסתרה לחשיפה של מיניותה ורצונותיה.

המוזיקה בסצנה מלווה את הצופה את במסע הרגשי שחווה פנלופי. תחילה אנחנו שומעים צרצרים ושקט שמעבירים תחושת ריקנות. רגע לפני שפנולפי מבקשת מקולין לנשק אותה, קולה של ליידי וויסלדאון מצטרף לפס הקול. האלטר – אגו של פנלופי מספרת לנו בעקיפין על התהליך הרגשי שעברה הדמות  – עכשיו כשכל תקוותיה למצוא חתן נהרסו, אין לה מה להפסיד, היא יכולה לנהוג בחוסר אחריות ולעשות מה שהיא רוצה. וכך, פנלופי מאחדת את קולה של ליידי ווסלדאון עם קולה שלה עצמה ומבקשת מקולין לנשק אותה. בעזרת מוזיקה מתגברת נוצרת מיזנסצנה מלודרמתית, ומועברת התחושה שקולין נדבק באהבתה של פנלופי במהלך הנשיקה.

איך "בריג'רטון" ממקמת את מבט האישה במרכז הפריים?

סאונד ומילים ב"בריג'רטון" ממזגים את רצונה של פנלופי עם קולה בכך שהמוזיקה בסצנה מלווה את המסע הרגשי שלה, ורגע לפני שהיא מבקשת מקולין לנשק אותה, קולה של ליידי וויסלדאון מצטרף לפס הקול. האלטר-אגו של פנלופי מספרת בעקיפין על התהליך הרגשי שעברה, וכשכל תקוותיה למצוא חתן נהרסו, היא מאחדת את קולה של ליידי וויסלדאון עם קולה שלה עצמה ומבקשת מקולין לנשק אותה. בעזרת מוזיקה מתגברת, נוצרת מיזנסצנה מלודרמתית המעבירה את התחושה שקולין נדבק באהבתה של פנלופי.

איך מראות ב"בריג'רטון" משקפים את רצונה הפנימי של פנלופי?

מראות בקולנוע תמיד טמנו בחובן משמעויות נסתרות, הם שימשו אמצעי אומנותי להבעת עולמן הפנימי של הדמויות, ייצגו דואליות ומורכבויות נסתרות מין העין ושימשו לעיתים כשער מעבר לעולמות חדשים. בעונה השלישית, אלמנט המראה משחק תפקיד משמעותי למסע הפנימי של הדמויות. אנחנו זוכות לייצוג ויזואלי לכפילות בעולמה הפנימי של פנלופי ולדואליות בינה ובין ליידי וויסלדאון. דרך המראה והיפוך נקודת המבט פנלופי לומדת לראות ולקבל את עצמה כפי שהיא ולאמץ את קולה. פנלופי לומדת שכדי לאהוב אדם אחד, צריך קודם כל לאהוב את האדם שאת רואה במראה.

איך "בריג'רטון" הופכת את התפקידים המגדריים בסצנת ההתפשטות?

אחרי שהתפשטה מול המראה פנלופי נשכבת על המיטה ונגלה על המסך אזכור לציור נוסף של אלת האהבה – ונוס מאורניבו[1]. בציור, ונוס, אישה מלאה בקימורים מרגישה בנוח במערומיה ומישירה לצופה מבט חודר  ולא מתנצל. נשים שנראות כמו פנלופי (ניקולה קוגלן), בדרך כלל מקבלות את תפקיד ה [2]comic reliefאו נשמרות לקטגוריית ׳שמנות׳ בפורנו. בבחירה להראות אישה מלאה על המסך ראויה לעונג ואהבה היוצרות מושיעות אותנו מהפטישיזם הגברי והופכות את פנלופי לגיבורה הנחשקת שהיא – ליצירת אמנות. 

פנלופי מחכה לקולין בעודו פושט את בגדיו ומציג את עצמו לראווה מולה – והתפקידים המגדריים מתהפכים! כשקולין הערום ניגש לפנלופי קורם עור וגידים מול הצופה שוט הפוך מהסטראוטיפ הקולנועי של הגבר הסטואי הצופה באישה המתפשטת – היא צופה בו.

איך התסריט של "בריג'רטון" שובר ארכיטיפים גבריים ומציג רגישות ככוח?

גבריות מסורתית כולאת זכרים בעננת אדישות, ומספקת לצופה הגברי אגו אידאלי[1]. בתחילת העונה קולין מוצג כאב טיפוס של גבריות רעילה – כדי להתאים את עצמו לחברה אליה הוא משתייך הוא מתנתק מרגשותיו, מפלרטט ללא היכר עם נשים וצורך זנות בשלישיות, למרות ביסוסו בעונות הקודמות כבחור רגיש ורומנטיקן. פנלופי מצליחה להסיר מאהובה את שריון הגבריות הרעילה שעטה על עצמו. וכך נשבר מעגל הגבריות הרעילה ונוצר אידיאל גברי בריא רגיש ומקבל בדמותו של קולין. העובדה שגם קולנוענים גברים[2] לוקחים חלק פעיל ביצירה מדגישה שבניגוד לדעה הרווחת היוצרות הפמיניסטיות לא מבקשות לבנות חברה מטריאלית[3] אבסולוטית בשליטה נשית דומיננטית. המבט הנשי לא נוע לסרס או להאשים, הוא מבקש שיתוף, מבקש להיראות, לקחת חלק בעולם ולקבל פגיעות רגשית ככוח. 

איזה סוג סקס אנחנו רואים על המסך?

לקולנוע כוח גדול בעיצוב תודעה ואידיאלים חברתיים ותרבותיים, בסדרות וסרטים רבים היוצרים מציגים לנו תאווה ככוח עליון שאי אפשר לעמוד בפניו. גברים טורפים – נשים הן טרף. ממליצת ׳שונאים לאוהבים׳, עד לנשיקות כועסות בזמן ריב, וכלה בהצגה של קנאה כנחשקת,  נתן הקולנוע לגיטימציה למין בכל מצב וקישר אותו גם לרגשות שליליים. בעוד שבמציאות, הבסיס העמוק והבריא ביותר לזוגיות בריאה הוא חברות ואכפתיות. 

"בריג'רטון" הופכת את התפקידים המגדריים בסצנת ההתפשטות בכך שפנלופי, לאחר שהתפשטה מול המראה, נשכבת על המיטה ומחכה לקולין, בעוד הוא פושט את בגדיו ומציג את עצמו לראווה מולה. זהו שוט הפוך מהסטריאוטיפ הקולנועי של הגבר הסטואי הצופה באישה המתפשטת – כאן היא צופה בו. בחירה זו, המציגה אישה מלאה (כמו פנלופי/ניקולה קוגלן) כגיבורה נחשקת הראויה לעונג ואהבה, מושיעה אותנו מהפטישיזם הגברי והופכת את פנלופי ליצירת אמנות, תוך אזכור לציור ונוס מאורניבו.


אז למה ז׳אנר הרומנטיקה הוא גילטי פלז׳ר?


ז׳אנר הרומנטיקה בקולנוע ובטלוויזיה מאז ומעולם נחשב ׳גילטי פלז׳ר׳[4]. רגשות אשמה הן חלק מהדנ״א הנשי, הן כמעט טבועות ומובנות בנפש כל אם ורעיה רק מעצם היותה כזו[5]. מהפד בכיס האחורי בדרך לשירותים בבית הספר, כלה בהסתרת מחשופים ועד לכריכות של רומנים רומנטים, החברה, וכפועל יוצא ה׳מבט הגברי השופט׳ נמצא בכל מקום ומכריח אותנו להתנצל על מי שאנחנו ועל הדברים שאנחנו אוהבות.

לגברים אין גילטי פלז׳ר, כי לא מחנכים אותם להרגיש ׳גילטי׳. כל שחקן גבר שרוצה להפוך את עצמו לזוכה פרסים צריך לנתק עצמו מתפקיד ׳הגיבור׳ בקומדיות רומנטיות. הז׳אנר לא נכנס לקטגוריית ׳סרטי איכות רציניים׳ ולא מקבל מספיק תקציב והכרה מראשי התעשייה ומאולפני הפקות. אך בבריג׳רטון עם תקציב אסטרונומי של מאה שישים ושמונה מיליון דולר[6] לקחו את הז׳אנר בשתי ידיים ונתנו לו את הכבוד הראוי לו ובהתאם לכך – הצליחה הסדרה לכבוש לבבות של צופות וצופים ברחבי העולם. 

התסריט של "בריג'רטון" שובר ארכיטיפים גבריים ומציג רגישות ככוח על ידי הצגת קולין בתחילת העונה כאב טיפוס של גבריות רעילה, המתנתק מרגשותיו כדי להתאים לחברה. פנלופי מצליחה להסיר ממנו את שריון הגבריות הרעילה, ובכך נשבר המעגל ונוצר אידיאל גברי בריא, רגיש ומקבל בדמותו. התסריט מדגיש שהמבט הנשי אינו נועד לסרס או להאשים, אלא מבקש שיתוף, נראות, לקיחת חלק בעולם וקבלת פגיעות רגשית ככוח, תוך שיתוף פעולה גם עם קולנוענים גברים.

"ברידג'רטון" היא סדרת אנסמבל שמפנה את המבט הנשי לא רק ליחסים רומנטיים וארוטיים,  אלא גם דרך מערכות יחסים בין אחים ואחיות, חברויות עמוקות ואפלטוניות בין נשים ויחסי אמהות ובנות.


כשיוצרות הסדרה משקיעות זמן, כסף ומאמץ ב״גילטי פלז׳ר״ הן מוציאות אותן מקטגוריית ה״גילטי״. היוצרות נתנו לנשים רבות ולגברים רבים בכל הגדלים והצבעים את הדרור להשליך את רגשות האשם לצד, ליהנות מסדרה רומנטית עשויה היטה ולהרגיש במלוא העוצמה. 

רוצה לשמוע עוד על הנושא? האזינו לפרק שלנו בפודקאסט >>

עמותת לדעת – לבחור נכון, נוסדה ב-1976 תחת השם ש.י.ל.ה, הינה הארגון המוביל לקידום מיניות בריאה ובריאות מינית בירושלים. עמותת 'לדעת לבחור נכון' מקדמת מיניות בריאה רגשית ופיזית בקרב בני ובנות נוער ומבוגרים באמצעות תכניות חינוכיות ומגוונות, מתן שירותי ייעוץ, התערבות במשבר, ליווי תהליכי ויצירת שיח חיובי ומעצים לכלל מגזרי החברה בירושלים ומחוצה לה.

קראו עוד בנושא

חינוך מיני, אמפתיה ואלימות מינית בדור המסכים
חינוך מיני
פורנו, אונליפנס ו־AI: על אינטימיות מזויפת ומגפת הבדידות הגברית
גבריות • חינוך מיני • פורנו
"אנחנו יודעים שזה לא אמיתי" איך לדבר על פורנו בכיתות?
חינוך מיני