״כמה פעמים ביום זה נורמלי?״ | אוננות בגיל ההתבגרות (וגם אחרי)

״אוננות היא ביטוי אחד ליכולת שלנו לאהוב את עצמנו ולהנות מהגוף שלנו. רק אני יכולה להרגיש את עצמי ולדעת מה עושה לי טוב…" (גילי פליסקין, מחברת הספר "דברים שרציתי לגעת"- מבט אינטימי לעולם המיניות העצמית של נשים, בהוצאת ידיעות ספרים)

ליטל סינקלר-הולצר וחורש אל-עמי.
עריכה | הגר אסף

אוננות. 

אוננות היא מילה שמעוררת המון מחשבות, תחושות, רגשות. היא יכולה להשפיע על הגוף ועל הנפש אך לכל איש ואישה, נער ונערה, היא יכולה להיות בעלת משמעויות שונות. 
מעשה האוננות הוא טבעי ושכיח עד מאוד, הן אצל גברים והן אצל נשים, ומופיע כבר בגילאי הינקות והילדות עם גילוי אזורים בגוף שמפיקים תחושות נעימות ומהנות על ידי מגע. אבל זה עדיין נושא שאותו אופפת שתיקה רבה, מבוכה ואף בושה. הורים, אנשי חינוך ובני ובנות הנוער עצמן/ם, לא תמיד יודעים כיצד לדבר על הנושא, עם מי ניתן לדבר עליו ומתי.
 

נרמול, נרמול ושום פעם נרמול

כבר בגילאי הינקות והילדות, אנו מגלים נקודות בגופנו המסבות לנו הנאה, עונג וסיפוק. כמובן, שמגע באיבר המין בגילאים צעירים לשם הפקת הנאה או רוגע, אינה בבחינת אוננות של ממש, שכן בגיל זה  ובטח שלא להעניק לו משמעות מינית. בגיל הזה אין כל קשר בין תחושות ארוטיות ומיניות שניתן לחוש בגיל הבגרות, וזהו בעיקר אקט של סקרנות ילדית. החל מגיל ההתבגרות מתחילות להתעורר בנו כל מיני תחושות פיזיות חזקות לצד רגשות ומחשבות מודעות סביב המיניות שלנו; מתגלה פתאום עולם חדש ומלא בסקרנות, תחושות ומעשים הקשורים למיניות שלנו ונובעים מתוכה. זהו דבר טבעי ומבורך ביותר. צורה מסוימת שבה ניתן לפרוק את אותן התחושות והמחשבות, ולתת להן ממשות, היא האוננות – מעשה של עונג וסיפוק על ידי מגע עצמי. 
יש הרבה נערים ונערות שמרגישים/ות צורך במגע עצמי ושיש להם/ן רצון בכך. אולם, חשוב גם להגיד שיש לא מעט נערים ונערות שלא בהכרח מרגישים/ות צורך באוננות, שפחות מתחברים/ות למעשה הזה או שפחות רוצים/ות במגע העצמי, וזה כמובן גם טבעי. 


האוננות היא לא רק פעולה טכנית שמתבצעת לשם הגעה לשיא ופורקן מיני. האוננות היא פעולה שיכולה לעזור לנו להכיר את גופנו טוב יותר, את עצמנו טוב יותר. דרכה ניתן לדעת מה נעים ומה מתאים עבור הגוף שלנו, מה אנו צריכים על מנת להגיע לסיפוק, מה נוח לנו יותר או פחות. אוננות עוזרת לנו להבין ולהפנים שהמיניות שלנו, העונג שלנו, הוא קודם כל באחריותנו. מתוך הבנה זו נוכל גם לתקשר סביב המיניות, להביע את העונג שלנו וגורמי ההנאה שמפעילים אותנו, ולבקש אותם מהפרטנר/ית בסיטואציה המתאימה.
פעולת האוננות, אינה נעשית רק במסגרת צורך מיני לפורקן. האוננות יכולה להוות מענה למתח מיני, נפשי ורגשי, מענה לתחושת שעמום או כדרך להתמודדות עם חשש, חרדה ואף דכאון. חשוב להדגיש כי האוננות אינה 'תחליף' למגע מיני זוגי, ואינה עומדת בסתירה אליו. היא יכולה להתקיים הן ברווקות והן במקביל לזוגיות ולמגע מיני זוגי.

כמה פעמים ביום זה נורמלי? (א׳ תלמיד ט׳ חטיבת היובל)

בבואנו לדבר על הנאה מינית ועונג מיני בכיתות, עם פרטנר/ית או עם עצמנו, אנו פוגשות/ים בני ובנות שמסתובבים/ות עם תחושות לא פשוטות ועם הרבה רגשות סותרים ביחס לנושאים הללו. באופן ספציפי, ביחס לאוננות צפות תחושות של בושה, אשמה, הסתרה, מבוכה ואף הירתעות כוללת מהנושא. יש לכך גורמים רבים והשלכות רבות, אך מאמר זה לא יצלול לעומקם של הללו. אולם, ניתן להגיד שמה שמשותף לאותם/ן בני ובנות נוער הוא שהם/ן לא בהכרח קיבלו חינוך מיני מיטיב במובן האוטונומי – כלומר, להרגיש שמותר להם/ן לחקור ולגלות את המיניות שלהם/ן וליהנות ממנה. 
עניין נוסף ומהותי שעולה במפגש עם בני ובנות הנוער, הוא הפער הגדול שיש בין בנים לבנות ביחס למיניות ולשיח על עונג: בעוד המסע של בנים לגילוי המיניות שלהם הוא ישיר ופשוט יותר (אך לא בהכרח קל יותר), עם לגיטימציה חברתית לעסוק בעונג מיני והנאה מינית, לעסוק בגוף ובאיברי המין ולדבר על אוננות, אצל בנות הלגיטימציה פחותה בהרבה, אם בכלל קיימת, והמסע ארוך ומורכב יותר. כל זאת, מבלי שבכלל נגענו בהקשרים המסורתיים והדתיים הקיימים בישראל אשר יכולים לפגוש חלק מבני הנוער שלנו, ועלולים להוסיף עוד קומה לתחושות האשמה, הבושה וההלקאה העצמית. 

"איך בנות מאוננות? כאילו, מה צריך לעשות כדי לאונן"? (נ׳ תלמידת כיתה י״א הגימנסיה)


בקרב בנות, המנחות שלנו פוגשות רתיעה רבה בכל הקשור לאיבר המין הנשי; בנות רבות מבטאות קושי וניכור סביב איבר המין: להכיר אותו, להסתכל עליו, לגעת בו. יש גורמים שיכולים להשפיע או לעזור מבחינת מערכת היחסים של בנות עם איבר המין שלהן: למשל, בנות שהתנסו בהכנסת טמפון או גביעונית בימי הוסת שלהן, ייתכן וירגישו יחסית בנוח עם הפות שלהן – שהרי הכנסת הטמפון או גביעונית כוללת התעסקות ישירה באיבר המין ומגע חיצוני ופנימי בו. לעתים ירגישו בנות אלו בנוח להסתכל בעצמן במראה, לגעת בעצמן גם שלא במסגרת הפעולה של הכנסת הטמפון. לעומת זאת, בנות שמסיבה כלשהיא לא נדרשו למגע עקבי וישיר באיבר מינן, עשויות להרגיש יותר רתיעה, יותר חשש ומבוכה להסתכל ולגעת בפות שלהן. לא מדובר במשוואה פשוטה, וגם בנות שמרגישות בנוח להכניס טמפון או גביעונית, לאו דווקא מרגישות בנוח עם הפות שלהן מבחינת מגע, סקרנות גופנית והבנה של מה נעים ונוח לגופן. המפגש של בנות עם איבר המין שלהן ככלל, הוא פחות נגיש מאשר המפגש של בנים עם איבר המין שלהם – ולו בגלל המבנה הפיזיולוגי שלנו. 
ההבדלים בין התפיסות של אוננות בקרב בנים ובנות הם פיזיולוגים וגם חברתיים, כפי שנדון פה בהמשך.  המשמעות הפיזיולוגית המרכזית לגבי אוננות היא שעצם ההיכרות עם איבר המין ומגע בו, הם הכרחיים לאוננות. בעוד יסודות אלה נגישים יותר עבור הבנים, אצל הבנות צריכה להיות כוונה, רצון ועשייה אקטיבית כדי להגיע להיכרות עם איבר המין שלהן ולהבנה של מה עושה להן נעים. 


כאמור, הבדל ניכר בין בנות לבנים בנושא זה, הוא העדר לגיטימציה והעדר שיח סביב אוננות נשית ביחס לאוננות של גברים. המציאות הזו משתקפת בתרבות, במדיה ובקרב הנורמות החברתיות שלנו רבתי. כתוצאה מכך, במידה רבה, נוצרה ציפייה שגברים ונערים תמיד ידעו כיצד להביא לידי עונג, שלהם ושל בנות זוגן. מדובר בעצם בהנחת יסוד שמפקידה את העונג הנשי בידי הפרטנרים המיניים שלהן, כאשר זוהי הנחה מוטעית במקרה הטוב ובעייתית מאוד במקרה הרע, שכן היא מעצבת מציאות שבה נשים מפקיעות את גופן ואת העונג של עצמן ומציבות אותם בידי גורם חיצוני להן. זהו סוג של אבסורד, הרי כיצד ייתכן שמישהו אחר ממני ידע מה עושה לי טוב, מה נעים לי ומה נוח לי? 
מצב זה משתקף בבירור בסדנאות שאנו מעבירות. אנו פוגשות חוסר יכולת או חוסר רצון לדבר על אוננות נשית, לשאול עליה, לשתף בחוויות הקשורות בזה. רק להגיד את המילה "אוננות" בקבוצה של בנות, מהווה סוג של טריגר בגלל העדר השיח על האוננות והזרות של המושג בחייהן, ומעורר את בנות הנוער לחשוב על החוויות והתחושות הגופניות שלהן, גם אם הן לא מדוברות.
אצל בנים, אנחנו פוגשות רצון רב מאוד לנרמול של פעולת האוננות: האם המעשה הזה בכלל נורמלי? כמה זה יותר מדי? האם זה יפגע בתפקוד המיני שלי בעתיד? בנים גם מתמודדים עם תחושה ש"אין לי שליטה, שהמתח המיני הזה 'גדול עלי' ואני חייב לתת לו ביטוי, פורקן, ושהוא לא תמיד בשליטתי". נערים רבים מבטאים תחושות של הלקאה עצמית ורגשות אשם – בין אם בהקשר של תפיסות מסורתיות ודתיות שמתייחסות לנושא האוננות כדבר פסול, בזוי, כחטא. (הדבר נכון גם לגבי בנות מסוימות, אך ההתמודדות הזו בולטת בקרב בנים, ייתכן שבגלל העיסוק היותר שכיח בנושא וכן בעקבות האיסור הדתי המפורש על אוננות.)


נקודה נוספת ומהותית מבחינה רגשית ובכלל, מבחינת עיצוב ההקשר למעשה האוננות ולעונג מיני עצמי –   האם האוננות נעשית מול פורנו או לא. התכנים הפורנוגרפיים הקיימים כיום ברשת, הם רבים מספור ונגישים לכל אחת ואחד. קשה למצוא בימינו נער או נערה שלא נחשפו בדרך זו או אחרת לפורנוגרפיה. רבים משתמשים בתכנים אלו על מנת להביא לידי גירוי מיני או להגבירו, ומעשה של סיפוק עצמי אל מול הוויזואליה הפורנוגרפית הוא עניין שבשגרה. קשה לדמיין מצב שבו האוננות ביום-יום נעשית ללא צפייה בפורנו, אך דבר זה לחלוטין אפשרי ואף מומלץ.

במפגש עם בני ובנות הנוער, אנו מעלות את האפשרות לנסות ולאונן ללא מסך, על ידי שימוש בדמיון ובכוח הפנטזיה שלנו בלבד. בגלל שכיחות התכנים הפורנוגרפיים והימצאותם כמעט בכל מקום, לרוב נקבל תגובות מגחכות למשמע ההצעה שאפשר ואף רצוי לאונן ללא צפיה בפורנו. אי אפשר להתפלא על תגובות שכאלה וגם לא ניתן להאשים את מי שמגיבות/ים כך. אבל, האמירה הזו חשובה וחיונית דווקא לאור המציאות הנוכחית. אוננות ללא תוכן פורנוגרפי דורשת זה השקעה מסוג אחר, אימון  והפעלה של שריר הפנטזיה והדמיון שיש לכל אחד ואחת מאיתנו. התנסות שכזו, לא רק שיכולה לייצר חווית אוננות מיטיבה יותר, מחוברת יותר, פחות ריקנית, אלא שהיא במובנים רבים חוויה שנעשית במרחב חופשי ומאפשר הרבה יותר – אין תוכן שנכפה על העונג, אין התניות, תמונות ותפיסות מסוימות של איך ומה צריך לעשות או להיות. המרחב נשמר כמרחב פרטי ואישי, שבו ישנה התערבות מינימלית של גורמים חיצוניים.  

רוצה שנגיע להעביר סדנא על מיניות בריאה במסגרת שלך?

עמותת לדעת – לבחור נכון, נוסדה ב-1976 תחת השם ש.י.ל.ה, הינה הארגון המוביל לקידום מיניות בריאה ובריאות מינית בירושלים. עמותת 'לדעת לבחור נכון' מקדמת מיניות בריאה רגשית ופיזית בקרב בני ובנות נוער ומבוגרים באמצעות תכניות חינוכיות ומגוונות, מתן שירותי ייעוץ, התערבות במשבר, ליווי תהליכי ויצירת שיח חיובי ומעצים לכלל מגזרי החברה בירושלים ומחוצה לה.

קראו עוד בנושא

חינוך מיני, אמפתיה ואלימות מינית בדור המסכים
חינוך מיני
פורנו, אונליפנס ו־AI: על אינטימיות מזויפת ומגפת הבדידות הגברית
גבריות חינוך מיני פורנו
״איי ברן פור יו״ – איך בריג׳רטון מעצבת את המבט הנשי בטלוויזיה הפופולארית?
חינוך מיני פמיניזם