"לי זה לא יקרה"- על בני ובנות נוער ואמצעי מניעה

מה מונע מבני ובנות נוער להשתמש באמצעי מניעה ואיך אפשר להניע אותם.ן לשימוש נכון ומותאם בגיל ההתבגרות?

שימוש באמצעי מניעה הוא סוגיה שעלולה להיות מאתגרת ומורכבת גם עבור מבוגרים, אז על אחת כמה וכמה עבור בני ובנות נוער מתבגרות ומתבגרים. לנו כמבוגרים, בין אם כהורים או כא.נשי חינוך, יש פעמים רבות קושי לגשת לנושא – איך לדבר על זה? מאיפה להשיג ידע אמין ורלוונטי? איך להתמודד עם התנגדויות וחסמים בשיח?  

בנוסף, לא פעם נתקשה להבין את נקודת המוצא של המתבגר.ת ומתוך זה להבין איך בכלל לדבר איתם.ן על הנושא. במאמר קצר זה נתמקד באתגרים וחסמים שיש בשימוש באמצעי מניעה בקרב בני ובנות נוער מתוך המאפיינים ההתפתחותיים והתרבותיים שלהן.ם. בהמשך ניתן כמה טיפים לאופן שבו נכון בעינינו לגשת לנושא זה, מתוך הניסיון והמפגש שלנו עם בני נוער במרכזי הייעוץ שלנו ובסדנאות החינוך.

אז מה עובר על בן או בת נוער ממוצעים שמתלבטים האם ובאיזה אמצעי מניעה להשתמש? 

מצד אחד הם מוצפים בידע. הם יכולים בלחיצת כפתור להשיג כל פיסת מידע שהם צריכים בנוגע לאמצעי המניעה הקיימים בשוק ולאופן השימוש בהם. יחד עם זאת, לרוב אין להם מי שיתווך להם את הידע הזה. ברוב המקרים אין להם.ן דמות בוגרת שמחזיקה בידע אמין ורלוונטי ויכולה לנהל איתם שיח פתוח בנושא כדי לעזור להם לפלס את דרכם בתוך ג'ונגל המידע שלרשותם. להבין איזה מידע מותאם להם ואיזה לא, להתגבר על חסמים שיש להם בשימוש, ללוות אותם בתהליך ההתבגרות המינית ששימוש באמצעי מניעה הוא חלק בלתי נפרד ממנו ובעיקר להיות כתובת רלוונטית עבורם לכל שאלה, שיתוף או התייעצות. 

מלבד ההתמודדות עם הצפת הידע הקיים, ישנם חסמים נוספים המונעים מבני ובנות נוער להשתמש בכלל או להשתמש נכון באמצעי מניעה. 

נתחיל בחוסר מודעות. בתקופת גיל ההתבגרות המוח עדיין מבשיל וחלקים רבים ממנו טרם השלימו את תהליך ההתפתחות שלהם. לכן, מבחינה קוגניטיבית בגיל ההתבגרות לא תמיד קיימת ההבנה ביחס להשלכות הקונקרטיות של קיום יחסי מין לא מוגנים. נדרשת יכולת קוגניטיבית מסוימת כדי להבין את התהליך הפיזיולוגי של כניסה להריון, הידבקות במחלות או איך בדיוק פועל המנגנון של אמצעי מניעה, יכולת שבגיל ההתבגרות לא תמיד קיימת. חשוב לזכור שהם לא עושים לנו "דווקא" –  מבחינה התפתחותית הם באמת לא תמיד מבינים את ההשלכות ולכן נמצאים בקבוצת סיכון בכל הנוגע לכניסה להריון לא רצוי והדבקות במחלות מין.                                               

מעבר לחוסר המודעות, תחושת האומניפוטנטיות (כל יכולות, או במילים אחרות – "לי זה לא יקרה") שמאוד אופיינת לגיל זה, משחקת תפקיד משמעותי בנטייה ליטול סיכונים, בחוסר הרצון או העקביות שלהם בשימוש באמצעי מניעה. 

אז נגיד שהתגברנו על חוסר המודעות. הצפנו, הסברנו, ניהלנו שיח. ישנם עדיין שכבות גיל, חברות או תרבויות מסוימות שקיימת בהם בושה גדולה סביב השימוש באמצעי מניעה, דבר העלול להוות גם כן מחסום משמעותי. בושה להודות בהיותי פעיל/ה מינית, לשתף אחרים בחוויה אינטימית, לא להיות בנורמה בקונטקסט חברתי מסוים. לעיתים בני ובנות נוער יעדיפו לקיים יחסי מין לא מוגנים מאשר לפרוץ את מחסום הבושה ולנהל שיח עם מישהו – הורה, מורה, רופא.ת נשים, קופאי.ת או רוקח.ת – על החיים המיניים שלהם.ן ועל הצורך שלהם באמצעי מניעה. 

גם במקרים שקיימת מודעות, אין בושה סביב הנושא וישנו רצון להשתמש באמצעי מניעה, עדיין קיימים חסמים רבים – איך אני יודע.ת מה אמצעי המניעה הנכון ביותר עבורי? האם כלכלית זהו משהו שאני יכול.ה להרשות לעצמי? האם ברמה הטכנית יש לי אפשרות להשיג את אמצעי המניעה הזה? האם יש לי נגישות לשירותי רפואה? האם זה מקובל תרבותית במקום בו אני מתבגר.ת? 

כאן אתם.ן, אנשי ונשות חינוך, נכנסים.ות לתמונה.

אז מה בעצם בני ובנות נוער צריכים ממכם.ן בנקודה הזאת?

קודם כל נרמול, והרבה. שיח פתוח, נורמטיבי ורלוונטי סביב הסוגיה. לבסס את עצמכם ככתובת שאפשר להרגיש בנוח לפנות אליה בשאלות. בין אם זה בפורום כיתתי בשיחה יזומה שלכם.ן או של התלמידים.ות, בין אם זה בעקבות סדנה שהועברה בכיתה בנושא ובין אם זה בשיחות אישיות. 

הנה כמה שאלות שחשוב לשאול את בני ובנות הנוער ולענות יחד איתם –  

• למה חשוב כל כך להשתמש באמצעי מניעה? מה ההשלכות שעלולות להיות במידה ולא נעשה שימוש נכון באמצעי מניעה? (הדבקות במחלות מין, כניסה להריון לא רצוי..)
• איזה אמצעי מניעה קיימים היום? (למידע נוסף מוזמנות.ים לפנות אלינו ולקרוא כאן ????). 
• אילו שיקולים קיימים בבחירת אמצעי המניעה שמתאים לי? (שיקול כלכלי, דיסקרטיות, טבעי או לא, תדירות קיום יחסי המין, אופי מערכת היחסים, מה מתאים לאופי שלי ולשגרה היומיומית שלי ועוד..)
• איך להתמודד במקרה של כשל בשימוש באמצעי מניעה? (שכחה של גלולה, קונדום שנקרע וכו'..)

מעבר לכל זה, חשוב לזכור שמה שהם באמת הכי צריכים מאיתנו זה להרגיש שאנחנו איתם בתוך הכאוס הזה שנקרא התבגרות מינית – רואים אותם.ן, לא שופטים אותם.ן, מנהלים איתם.ן שיח בגובה העיניים ועם הרבה אמפתיה ופתיחות ובעיקר מוכנים לצעוד איתם.ן יחד בג'ונגל של גיל ההתבגרות.

  כותבת המאמר הינה רכזת החינוך בעמותה- להזמנת סדנאות צרו קשר כאן או בטלפון 0524684059